מחומוס סורי ועד בורשט רוסי: המטבחים שעיצבו את בת ים

ברחוב בלפור בבת ים אפשר לאכול ארוחת בוקר במסעדה רוסית, לקנות בורקס טורקי כמה דלתות משם, ולסיים בשוקולד אירופי בחנות ממתקים. רחוב אחד בבת ים יכול להעביר אתכם בין כמה מטבחים שונים, במרחק הליכה קצר. זה לא צירוף מקרים. האוכל של העיר הוא תוצאה ישירה של מי שהגיע לגור בה.

העיר שחלק גדול ממנה הגיע ממקום אחר

בת ים קלטה גלי עלייה כבר משנות ה-50, ולפי מדריכי האוכל המקומיים הגיעו אליה תושבים מיותר מ-60 מדינות. כל קהילה הביאה איתה את המטבח של הבית, והאוכל של העיר עוצב בהתאם.

כ-34.7% מתושבי בת ים עלו ממדינות חבר העמים בשנות ה-90, האחוז הגבוה ביותר מבין ערי ישראל. עם הדור השני מדובר ביותר ממחצית התושבים. לצידם חיו בעיר ותיקים יוצאי צפון אפריקה, תימן, מזרח אירופה ועדות נוספות. אפילו סופר היידיש שלום אש בחר להתגורר כאן בשנותיו האחרונות, כשהעיר ביקשה להפוך למרכז תרבות, וביתו נשמר עד היום.

רחוב בלפור, מטבח אחר בכל כמה צעדים

הדרך הטובה ביותר להבין את זה היא פשוט ללכת ברחוב בלפור. בקצה אחד יש חומוסייה שממשיכה לבשל את הפול שעות ארוכות על פתילייה, בדיוק כמו לפני עשרות שנים, עם לקוחות ותיקים שמקפידים על אותה צלחת ואותו טעם. כמה צעדים משם אופים בורקס טורקי לפי מתכון משפחתי בן כמאה שנה מהעיר איזמיר, אחד-אחד ביד.

ובתוך אותו רחוב יושבות גם מעדניות ומסעדות רוסיות. אחת מהן היא "יורש", מסעדה ביתית קטנה שמנהלת בעלת המקום כמעט לבדה, ומבשלת בה כל מנה בעצמה רק אחרי שמזמינים.

"כי אוכל רוסי צריך לאכול ישר מהסירים, אי אפשר לשמור." אולגה לרנר, בעלת מסעדת "יורש" בבת ים, בריאיון ל-ynet

מטבחים שעוברים במשפחה

חלק מהמטבחים בעיר עוברים במשפחה כבר דורות, מסבתא לנכדה. גיטה גואטה, ילידת בת ים ותושבת העיר, ירשה את המטבח הטריפוליטאי מסבתה. היא התחילה למכור מנה אחת של קוסקוס לשבת לבקשת חברים של בתה, וזה הפך עם הזמן לתופעה.

"אני אוהבת את מאכלי החגים, ודואגת לשמר אותם ולהעביר לדורות הבאים." גיטה גואטה, מבשלת טריפוליטאית מבת ים, בריאיון ל-mynet

סיפור דומה של המשכיות יש גם במטבח התימני. נתנאל לוי פתח את מסעדת "התימני הנדיב" אחרי שובו משהות ארוכה ביפן ובסין, כדי להנציח את סבו ואת המטבח שלמד מאמו.

"מסבא למדתי להיות צדיק ואיש טוב." נתנאל לוי, בעל מסעדת "התימני הנדיב" בבת ים, בריאיון ל-ynet

הטיילת, הים והאוכל שסביבם

על הטיילת, מול הים, התמונה משתנה שוב. אפשר למצוא שם מטבח גיאורגי עם חצ'פורי שנאפה בתנור, מסעדות חוף ותיקות ששומרות אווירה של שנות ה-80, ובשעות הבוקר ספסלים שעליהם יושבים "פרלמנטים" של ותיקי העיר. גם חג הנובי גוד, שהגיע עם העולים מברית המועצות, הפך כאן לחלק מנוף העיר, בדומה לאופן שבו חוגגים את המימונה.

בת ים לא תכננה את זהות האוכל שלה מראש. היא פשוט קלטה אנשים מהרבה מקומות, וכל אחד מהם הביא איתו את המטבח של הבית. את הטעמים האלה אפשר לפגוש היום במעדניות, במסעדות הקטנות ובדוכנים שלאורך הרחובות, ולפעמים גם סביב שולחן ביתי, כשמזמינים שף פרטי בבת ים לאירוע. התוצאה היא עיר שאפשר לטעום בה חצי עולם, לפעמים ברחוב אחד.

קרדיט תמונה: gpt